במאי 15, אנחנו מציינים את יום ההולדת של אלי מצ’ניקוב (15 למאי 1845 – 15 ליולי 1916) – מייסד הגרונטולוגיה (חקר ההזדקנות), ואחת הדמויות המייסדות בחקר האימונולוגיה, ושל הרפואה המודרנית בכלל. עבור תומכי מחקר למען הארכת חיים בריאים, לדמותו של מצ’ניקוב יש משמעות מיוחדת. מצ’ניקוב כמובן ידוע כחוקר פורץ דרך בתחום האימונולוגיה ומיקרוביולוגיה, כסגן נשיא מכון פסטר בפריס וכחתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1908 עבור גילוי פאגוציטוזיס (שהיה לתרומה מכרעת להתפתחות הבנת מערכת החיסון). אבל הוא גם זוכה להכרה כ”אבי הגרונטולוגיה”  – המושג שנטבע על ידו. הן המושג “גרונטולוגיה” (חקר ההזדקנות) והן המושג “טנטולוגיה” (חקר המוות) נטבעו על ידו בספרו “על טבע האדם” שפורסם לראשונה ב-1903 ושמציין את תחילת התחומים המדעיים האלה. עד היום, המוניטין המדעי שלו נשאר גבוהה בכל העולם. ולמעשה מצ’ניקוב הנו סמל תרבותי מאחד למספר עמים (היו לו לא רק שורשים רוסיים-אוקראינים ורקע השכלה אירופאי, אלא גם שורשים יהודיים).

מצ’ניקוב היה אחד המייסדים או אחד החוקרים הראשונים למגוון שיטות התערבות בתהליך ההזדקנות ולהארכת חיים, וייסד מספר קווי מחקר שנמשכים עד היום. אלה כוללים למעשה את התיאוריה המדעית הראשונה של הזדקנות, המבוססת על תצפיות היסטולוגיות מדוקדקות ועל מודל של התנהגות רקמות חיות, שהראה במיוחד את התפקיד המכריע של מערכת החיסון (פאגוציטים) והרעלה פנימית על ידי חיידקי המעיים (מיקרוביוטה) בתהליכי ההזדקנות הניוונים. הוא היה גם בראשית הדיון אודות התיאוריה האבולוציונית של ההזדקנות, במיוחד לגבי האפשרות של “הזדקנות מתוכננת”. תודות לו החל פיתוח אמצעים מעשיים רבים לטיפול ומניעת תהליך ההזדקנות הניווני (כולל דיאטות פרו-ביוטית ואימונו-תרפיה תומכת ובפרט טיפול באמצעות נסיובים ציטוטוקסיים לגירוי רקמות), חקר רפואה חלופית ורפואה רגנרטיבית.

בהינתן החשיבות העצומה של תהליך ההזדקנות הניווני להופעת כמעט כל המחלות, הן מחלות בלתי-מדבקות והן מחלות מדבקות, ובהינתן ההתפתחות המואצת של אמצעים ביו-רפואיים פוטנציאליים להתערב ולהקל על תהליכים אלה למען אריכות חיים בריאה – יש להכיר בתרומתו החלוצית של מצ’ניקוב לתחום. החשיבות של תרומה זו הולכת וגוברת בעולם. העולם הולך ומזדקן במהירות. תהליך דמוגראפי זה מאיים בסיכונים רבים לחברה, ומיוחד לכלכלה. מאידך, טכנולוגיות רפואית, המתפתחות במהירות אף הן, עומדות בחזית ההגנה נגד האיום אפשרי. שני הכוחות העצומים האלה דוחפים את חקר ההזדקנות, אשר מצד אחד מתאר את אתגרי ההזדקנות, אך מצד שני מחפש אמצעים להתמודד עם אתגרים אלה, למרכז הבמה המדעית, הטכנולוגית והפוליטית. בתקופה זו, יש להוקיר את תרומתו של מצ’ניקוב, שעמד בראשית הדיון הגרונטולוגי, לא רק כתחום מדעי אלא גם כתנועה חברתית ואינטלקטואלית.

קיימת מסורת לחגוג את ימי ההולדת ויובלים של אנשים גדולים (מדענים, אומנים, מחברים, פוליטיקאים, מצביאים וכו’) כדי לקדם את תחום עיסוקם ולחנך לאידיאולוגיה שלהם. אפשר לקוות שגם השנה וגם בשנים הבאות, יום ההולדת של מצ’ניקוב ישמש כדי לקדם ולחנך למדע ואידיאולוגיה של הארכת חיים בריאים, כולל ברמה המדינית. “יום מצ’ניקוב” יכול לתת דחיפה לארגון מפגשים וכנסים, למחקר ולפרסומים בתקשורת, המוקדשים למצ’ניקוב ולהמשך מפעל חייו – דהיינו חקר ההזדקנות ואריכות החיים . אלה עשויים לתרום לא רק לקידום וחינוך לחקר ההזדקנות ואריכות החיים, אלה גם לקידום ההשקפה האופטימית, שלום ושיתוף פעולה.

בעבר אורגנו מספר אירועים ופרסומים בעולם לכבוד יום זה (בפרט במאי 2015, לציון יובל 170) . 

גם השנה הנכם מוזמנים לארגן אירועים נוספים ו-או להכין פרסומים נוספים לכבוד היום. כך תודות להשראה והסמכות המתמשכות של מצ’ניקוב, העניין בחקר ההזדקנות ואריכות החיים הבריאים יעלה בחברה. וכתוצאה מכך, יש לקוות כי יוגברו המודעות והחינוך לחקר ההזדקנות ואריכות החיים. ומתוך המודעות והחינוך עצם המחקר יקבל חיזוק וישא פרי לשם השגת אריכות חיים בריאים לכל.

ראה גם:

The legacy of Elie Metchnikoff